תנוחות זקופות כהכנה ללידה פעילה 

במהותה, הלידה היא תפקוד גופני טבעי המתרחש באופן ספונטני ולא רצוני כלל בסופו של ההריון. כאשר תהליך הלידה מתרחש ללא הפרעה, הוא מבוסס על ההשתלשלות הטבעית של סדרת אירועים פיזיולוגיים. לפיכך, הבחירה הטובה ביותר שיכולה לעשות אישה הניצבת על סף האימהות ומבקשת להתכונן לקראתה, היא להכין את גופה.

ג'נט בלאסקאס, מחברת הספר "לידה פעילה" ועוד ספרים אחרים, פונה אל נשים הרוצות לצמוח מתוך מודעות עצמית ולהשתמש בגופן באופן פעיל במהלך הלידה. היא קוראת להחליף פסיביות באקטיביות, להמיר שכיבה בתנועה, ולשמור על זכותה של האישה לבחור בכל תנוחה המועדפת עליה בכל שלב משלבי הצירים והלידה.

תנוחות היוגה המומלצות ע"י ג'נט בלאסקאס לשם כך אינן תנוחות בלתי טבעיות הנכפות על הגוף. להפך, אלה תנועות אינסטנקטיביות ופשוטות שכל אחת יכולה לבצע בקלות. בלאסקאס מלמדת מעין 'היזכרות' גופנית ולאו דווקא שיטת התעמלות. כילדים תנוחות אלה באות בטבעיות ובאופן אינטואיטיבי וכמבוגרים הפכנו להיות נוקשים ומקובעים יותר עם השנים. במידה ניכרת איבדנו את הקשר עם טווח התנועות הרחב שהטבע הועיד לנו.

נוכל לחדש את הקשר עם המורשת הנשית שלנו אם נחנך מחדש את גופנו לתנועות, לתנוחות ולהרגלים שאישה הרה אמורה לאמץ באופן אינסטנקטיבי. בזמן ההריון, כאשר הגוף נוטה להיות במצב של בריאות וחיוניות, ניתנת לאישה הזדמנות מיוחדת לעבוד על היבט זה של חייה.

הכנה ללידה פעילה במהלך ההריון מפחיתה את הסיכויים להתעוררות סיבוכים. היא גם מבטיחה שהיולדת תגיע לשעת הלידה במצב בריאותי אופטימלי, שיקצר את משך ההתאוששות שלה. הלידה הפעילה מבוססת על גישה גופנית הכוללת את הבאת הגוף לתנוחה המתאימה ביותר ללידה, אך היא גם גישה מחשבתית המבוססת על קבלת התפקוד הטבעי והבלתי רצוני של תהליך הלידה, מתוך אמון מלא בו.

ברחבי העולם ולכל אורך ההיסטורה המתועדת בחרו נשים ללדת בתנוחות זקופות. כאשר מאפשרים לנשים להיות זקופות בשעת הלידה עוזרים להן לא רק למצוא תנוחה נוחה אלא גם לעבור ממעמד של 'מטופלות' סבילות ליולדות פעילות. כאשר אישה מתפקדת כגוף המונח על מיטת הלידה ותו לא, במקום להיות יולדת פעילה המביאה לעולם חיים חדשים, מצטמצם מאוד תפקידה בלידה.

רוב הנשים, אשר אין להן שום מודל לחיקוי, חייבות ללמוד ולהכיר את האפשרויות השונות של שימוש בתנוחות זקופות, כדי שיוכלו לגלות ולהיזכר באינסטינקטים שלהן. ניתן לעשות זאת בקלות אם האישה ההרה תתרגל במהלך ההריון את התנוחות והתנועות הנוחות והמתאימות ביותר ללידה. תרגילי היוגה יפתחו את האינסטינקטים הטבעיים של היולדת, הנחוצים לה בשעת הצירים והלידה, ובה בעת יטפחו גם את ההרגלים הגופניים הנכונים והטבעיים לה למען הריון בריא.

טווח התנוחות האפשריות הוא בלתי מוגבל, ואין דרך לדרג אותן לפי סדר עדיפות כלשהו. האינסטינקטים של האישה היולדת הם המורים לה להתנועע ולהוסיף ולחפש את התנוחות האפקטיביות, היעילות והנוחות ביותר עבורה. כדי למצוא את התנוחה המתאימה, כדאי ללמוד ולנסות את התנוחות השונות ולתרגל אותן בבית תוך כדי שימוש בנשימות והרפיה.

אישה שמתעתדת להיות אם זקוקה לא רק לידע על ההריון, על הצירים, על הלידה ועל הגדילה וההתפתחות של התינוק, אלא גם להכנה גופנית הולמת: עליה להכיר תנוחות זקופות שונות ולהתרגל אליהן, ולדעת איך הן משפיעות על תהליך הלידה, כדי שתוכל לעזור לעצמה בזמן הלידה. בתקופת ההריון עליה לשים דגש על טיפוח האמון והביטחון בגופה ועל מציאת האינסטינקטים שלה ללידה ולאימהות. המוכנות הרגשית והגופנית של האישה לקראת הלידה, וההעצמה הפנימית שלה במהלך ההריון, חשובות לא פחות מן הטיפול הרפואי הנחוץ בתקופה זו.

ההיסטוריה של הלידה

ציורים ופסלים מתרבויות עתיקות מלמדים כי נשים נהגו ללדת כשהן עומדות או כורעות, מוקפות נשים שתומכות בהן ומסייעות להן להתמודד עם הכאב. עם התקדמות המדע לאורך השנים, השתנתה התמונה ובהדרגה נתפסה הלידה כאירוע מסוכן המחייב התערבות רופא, מכשור מיוחד ושימוש במשככי כאבים. הידע הנגיש, העממי, שהיה נחלתן של נשים, נעשה מקצועי ומסווג, ובחלוף תקופה לא ארוכה (כ-200 עד 300 שנה), נשים ידעו אך מעט על תהליך הלידה. בסיומה של תקופה קצרה למדי בראי ההיסטורה האנושית, יולדות שינו את עמדתן כלפי הלידה. הן סיגלו עמדה פסיבית וקיוו שהרופא יצילן מלידה כואבת וקשה.

מתוך ניסיון למצוא את התנוחה הנוחה ביותר לרופא, ויתרו היולדות על תנוחות הלידה המסוריתיות – כריעה, עמידה, ישיבה על שרפשף, והחלו ללדת כשהן שוכבות על גבן ורגליהן מורמות כלפי מעלה. תנוחה זו מנעה מהן תנועה וביטלה את השימוש בכוח הכבידה, וכך החמירה את כאבי הלידה. הכאבים העזים ותחושת האין אונים שנלוו לשכיבה על הגב הגבירו מאוד את הדרישה למשככי הכאבים, והשימוש בהם השפיע על אופי הלידה. היות שהלידה הפכה למעין ניתוח, כל שנדרש מהאישה היה פסיביות מוחלטת.

הנוהג שהיה מקובל ברוב בתי החולים עד לעת האחרונה, ועודנו רווח, הוא השכבת היולדת במיטה על גבה או כשהיא מוגבהת בתנוחת חצי-שכיבה, כדי להקל על השימוש במוניטור, בעירוי או בהרדמה, או בכל השלושה גם יחד. לאחר מכן, לקראת יציאת התינוק, נהוג להביא את האישה לתנוחה גניקולוגית כשהיא על גבה ורגליה מורמות ומפושקות. כך יכול הצוות המטפל ל'יילד' את התינוק באופן הנוח ביותר עבורו – לעיתים תוך התערבויות רפואיות נוספות.

מודעותן הגוברת של נשים ליתרונות הלידה הפעילה עבור התינוק והאם כאחד, עומדת על זכותן ללדת בתנוחות זקופות ובסביבה אינטימית ופרטית יותר, באווירה ביתית, או אף בבית או במרכז לידה. גם בישראל הולכת וגוברת המודעות לנושא ויש מקומות היום הדוגלים במתן חופש מלא לאישה לנוע, להישאר זקופה ולשנות תנוחות כאוות נפשה בזמן הצירים והלידה, וללדת באווירה ביתית שתאפשר לה להיות קשובה לגוף שלה ולהיענות לו ללא עכבות.    

יתרונות התנוחות הזקופות

הניסיון מלמד כי התמודדות עם הכאב בלידה בתנוחות אנכיות, או תוך כדי תנועה, קלה יותר מן ההתמודדות עם הכאב בלידה המתנהלת בשכיבה. תנוחה אנכית בלידה עשוייה לעזור לצירים להתפתח במהירות רבה יותר ובדרך כלל מכוונת את התינוק טוב יותר כלפי האגן ומסייעת לו להתקדם מהר יותר בתעלת הלידה. שכיבה על הגב מקטינה את נפח האגן ביותר מ-20%, וכריעה זקופה או ישיבה מגדילות את נפח האגן, מאחר שהן גורמות לשינוי של הזוויות שבין מפרק הירך והאגן ולמתיחה פסיבית של רקמות רכות היוצרות פישוק בין עצמות האגן. מחקרים מלמדים על תפוצה כלל-עולמית של השימוש בתנוחות זקופות לאורך ההיסטוריה – כריעה, עמידה, ישיבה או תנוחות על הברכיים – המופיעות בווריאציות רבות ותוך שימוש בשיטות תמיכה מגוונות.

מחקרים עכשוויים מגלים כי יש יתרונות ברורים למצב שבו האישה מתהלכת בחדר ונשארת זקופה במהלך הלידה. נשים שהתהלכו ושינו תנוחות דיווחו על פחות כאב בזמן הצירים, ועל הרגשה נוחה יותר בתנוחות זקופות. קיימות היום הרבה ראיות מדעיות לכך שתנוחות לידה זקופות מעניקות יתרונות רבים יותר לאם ולתינוק כאחד. מחקרים עכשוויים מלמדים שכאשר האישה בוחרת בתנוחה זקופה, היא ותינוקה נהנים מן היתרונות הבאים:

1. כוח הכבידה מסייע להתכווצויות הרחם ולמאמצי הלחיצה של היולדת. בתנוחה זקופה גוף היולדת פועל בהרמוניה עם כוח הכבידה המושך את התינוק כלפי מטה. לעומת זאת, כאשר היולדת שוכבת, מאמציה הלא-רצוניים לדחוף את התינוק נתקלים בהתנגדות; היא חייבת להתאמץ יותר כדי לדחוף אותו כלפי מעלה, וגדלים הסיכויים שהיא תצטרך לידה מכשירנית.

2. שריר הרחם מתאמץ פחות גם מהסיבות הבאות: וקטור הלחצים של הרחם, שהוא סכום הכוחות שמפעילים הרחם והיולדת כדי לעזור לתינוק לצאת, תלוי בזווית שבין ציר האורך של עמוד השדרה של העובר לציר האורך של עמוד השדרה של היולדת. כיוון שהזווית הזאת גדלה כאשר היולדת זקופה, גם וקטור הלחצים של הרחם גדל, ולכן נדרש שריר הרחם להשקיע פחות מאמץ. כמו כן, הרחם נוטה מטבעו קדימה בעת התכווצות. כאשר היולדת נמצאת בתנוחה זקופה היא יכולה לרכון קדימה (תוך כדי הישענות על דבר מה), ועל ידי כך לסייע לרחם לפעול ללא התנגדות. לעומת זאת, אם היא שוכבת או נשענת לאחור, הרחם נאלץ לעבור יותר קשה, כי בעת שהוא מנסה להתכווץ ולנוע קדימה הוא נמשך לאחור על ידי כוח הכבידה.

3. כניסת ראש התינוק למבוא האגן האימהי קלה יותר כאשר היולדת זקופה, כיוון שבמצב זה מבוא האגן פונה קדימה, בקו ישר עם ציר הרחם, ומוצא האגן פונה כלפי מטה. כך מתאפשרת לתינוק זווית הירידה הטובה ביותר דרך תעלת הלידה, ביחס לכוח הכבידה.

4. התנוחה הזקופה של היולדת מסייעת גם להתאמה ישירה בין ראש התינוק לצוואר הרחם הנפתח. עם כל התכווצות של הרחם יורד התינוק כלפי מטה לעבר צוואר הרחם. בין הצירים, כאשר היולדת נחה במצב זקוף, הלחץ על צוואר הרחם נשמר על ידי משקל גופו של התינוק ומשקל איבריה הפנימיים של היולדת. התוצאה היא פתיחה יעילה ומהירה יותר של צוואר הרחם.

5. מחזור הדם בשילייה משתפר, ואספקת החמצן לתינוק טובה יותר בתנוחה זקופה. שכיבה על הגב מפעילה לחץ על כלי הדם המרכזיים העוברים בחלל הבטן לאורך עמוד השדרה. הלחץ על אבי העורקים עלול לגרום למצוקה עוברית מאחר שהוא מפריע לזרימת הדם לאזור הרחם והשיליה, והלחץ על הווריד הנבוב התחתון חוסם את זרם הדם החוזר ללב, ומביא לירידה בלחץ הדם של היולדת.

6. תנוחות זקופות גם מפחיתות את עוצמת הכאב. העצבים המעצבבים את איברי האגן והרחם יוצאים מחלקו התחתון של חוט השדרה ונכנסים לאגן דרך עצם העצה (הסאקרום). כאשר היולדת אינה שוכבת על גבה, לא מופעל לחץ ישיר על העצבים האלה, ולכן היא חשה פחות כאב. לעומת זאת, כאשר היא שוכבת ומניחה את מלוא כובד משקלה על עצם העצה, מופעל לחץ על העצבים והכאב גובר.

7. תנוחות זקופות מאפשרות פתיחה מקסימלית של מוצא האגן. במהלך ההריון מופרשים בגוף הורמונים המרככים את רקמות החיבור המייצבות את המפרקים, וכתוצאה מכך מפרקי האגן נעשים גמישים יותר. אם היולדת נמצאת בתנוחה זקופה במהלך הלידה, מפרקי האגן שלה חופשיים להתרחב, לנוע ולהתאים עצמם לצורת ראשו היורד של התינוק. המפרק שבין עצם העצה לעצם הזנב מתגמש גם הוא בזמן ההריון, ובזמן יציאת התינוק אמורה עצם הזנב לזוז לאחור כדי להרחיב את מוצא האגן ולאפשר לתינוק להגיח לאוויר העולם. דבר זה מוגבל ביותר בתנוחות של חצי-שכיבה או חצי-ישיבה, כאשר היולדת יושבת על עצם הזנב שלה.

8. כאשר היולדת נמצאת בתנוחה זקופה, רקמות הפירנאום יכולות להתרחב באופן שווה ולהימשך לאחור בעת שראשו של התינוק מגיח קדימה, וכך פוחת הסיכון להיווצרות קרעים בפירנאום. תנוחות זקופות עשויות להפחית את שיעור המקרים שבהם יש לבצע חתך בחיץ, שכן הלחץ של התינוק על הפירנאום גורם לפירנאום להיפתח בהדרגתיות. כאשר היולדת נמצאת בחצי-שכיבה או חצי-ישיבה, ראשו של התינוק יורד היישר אל החלק האחורי של הפירנאום, שאינו יכול לנוע ולהתרחב. במצב כזה התינוק מתקשה לעבור קדימה ולצאת, ולכן נאלצת היולדת להפעיל לחץ רב יותר.

9. תנוחה זקופה של היולדת, תוך שמירה על גב ארוך, מאפשרת תפקוד יעיל יותר של הסרעפת ושרירי הבטן ומסייעת להופעת רפלקס פליטת התינוק. שני מרכיבים אלה מקצרים את השלב השני של הלידה ומפחיתים במידה משמעותית את הנזקים לרצפת האגן.

10. תנוחות זקופות מקלות על התנתקות ספונטנית ומוצלחת יותר של השיליה מן הרחם. כך הן מפחיתות את הצורך למשוך את חבל הטבור כדי לסייע לשיליה להיפלט, ומפחיתות את הסיכון לדימום או לזיהום אצל האם לאחר הלידה.

11. אצל אישה היולדת בתנוחה זקופה פוחת הסיכון לזיהום גם מכיוון שהנוזלים יכולים להתנקז מן הרחם ביתר קלות, ובחלל הרחם לא מצטבר דם.

12. כאשר היולדת נשארת בתנוחה זקופה בשלב השני של הלידה, פועל פחות לחץ ישיר על חוליות הצוואר של התינוק בזמן שראשו עובר מתחת לקשת החיק (הפוביס) וצווארו נמתח לאחור.

האם קיימת תנוחה אידיאלית ללידה?

החופש לשנות תנוחה במהלך הצירים חשוב יותר ממציאת התנוחה האחת והיחידה שתהיה הטובה ביותר. לא סביר שאישה תבחר להישאר בתנוחה אחת במהלך כל זמן הלידה. תנוחת לידה נחשבת ליעילה מבחינה פיזיולוגית כאשר אין כל לחץ על הווריד הנבוב התחתון ועל אבי העורקים, וכאשר האגן נהנה מחופש תנועה מלא. מכאן, שאין תנוחה אחת שהיא אידיאלית לכל היולדות ובכל שלב בלידה. לכל תנוחה יתרונות משלה. חשוב שהיולדת תהיה קשובה לשמוע מה הגוף שלה מבקש, ושתימצא בסביבה שבה תהיה חופשייה להגיב, להתנועע ולשנות תנוחות באופן אינטואיטיבי וללא עכבות.

בשלב הראשון של הלידה – צוואר הרחם נפתח, והגוף מתגייס לעזור לתינוק לרדת כלפי מטה. בשלב הזה כדאי לנצל את חוק כוח הכבידה ולכן מומלצות תנוחות בעמידה, ישיבה או כריעה. בתחילת הצירים מומלץ להשתחרר על ידי ביצוע חלק מתרגילי היוגה שהאישה התרגלה אליהם במהלך הריונה כאשר היולדת מחליפה תנוחה, עליה להתרגל לתנוחה החדשה במשך צירים אחדים. חשוב לנוח בין הצירים, אך כדאי להשתדל להימנע מתנוחות שכיבה, ובמיוחד שכיבה על הגב בשלב זה של הלידה. תנועות קצביות של האגן, גם בזמן הצירים עצמם, עשויות לסייע להפיג את הכאב, ובמיוחד תנוחות אסימטריות: נענוע אגן מצד לצד, קדימה ואחורה או בסיבובים איטיים – תנוחות אלה מסייעות לפתיחת צוואר הרחם ולירידת התינוק. גם כדור לידה מסייע לתנועתיות בזמן הצירים ושומר על זקיפות היולדת.

השלב השני של הלידה – התנוחה היא אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על משך השלב השני ועל יעילותו. התינוק ירד ביתר קלות בתנוחה זקופה, שכן כוח הכבידה יסייע ללידה בטוחה שלו. מרגע שהתינוק מגיע לרצפת האגן לקראת הכיתור חשוב לדאוג שמוצא האגן יימצא בפתיחה מירבית. זאת ניתן להשיג בתנוחות של כריעה גבוהה או נמוכה או הישענות קדימה, הודות לכיפוף פרקי הירכיים. כיפוף פרקי הירכיים פותח את מוצא האגן, בעוד שיישור פרקי הירכיים סוגר אותו. תנוחות הכריעה השונות משלבות בין פתיחה מירבית של מוצא האגן לניצול מירבי של כוח הכבידה. שילוב זה, ביחד עם תנועתיות, יכול להחיש ולהקל את המעבר של ראש התינוק בתעלת הלידה, עד להגעתו למצב של כיתור. תנוחות של תלייה או תנוחות דמויות תלייה, מומלצות בשלב השני של הלידה, שבהן הגו ישר וארוך ובית החזה רחוק מהאגן. בכל תנוחה בה בוחרת היולדת בשלב השני של הלידה חשוב לשמור על גב ישר גם בעת ההטיה קדימה. חשוב לא לכופף את עמוד השידרה ולא לקרב את הסנטר אל בית החזה, כדי לא להפריע לשרירי הבטן הרוחביים להתכווץ כראוי ולאפשר לאגן להיפתח למקסימום האפשרי.

 כאמור, לכל תנוחה זקופה יש יתרונות משלה. כל אישה תגלה בבוא העת אילו הן התנוחות המתאימות לה ביותר:

	עמידה והליכה – תנוחות אלה טובות בעיקר לשלב הראשון של הלידה כי הן עוזרות לתינוק להתבסס היטב באגן. תנוחות אלה מקצרות את משך הלידה ומגבירות את יעילות הצירים. בתחילת השלב הראשון מומלץ להתהלך ממקום למקום, ולהישען קדימה בזמן הצירים עצמם. כיוון שהרחם נוטה קדימה בזמן התכווצותו, הוא פועל באופן היעיל ביותר ועם ההתנגדות הפחותה ביותר כאשר היולדת נמצאת בתנוחה זקופה ונשענת קדימה.
	כריעה – יכולה להיות מועילה ביותר ובמיוחד על מנת לזרז את מהלך העניינים. בתנוחה זו האגן נמצא בפתיחה מירבית, כוח הכבידה בא לעזרה, והצירים מתחזקים בעקבות הלחץ המוגבר של ראש התינוק על צוואר הרחם. תנוחה זו יעילה במיוחד בסוף השלב השני של הלידה, בשעת יציאת התינוק. בשביל חלק מהנשים זוהי תנוחה נוחה ביותר. עם זאת, הכריעה עלולה לעייף את היולדת וכן ליצור לחץ על הבטן. כמו כן, בשלב הראשון של הלידה, אם התינוק נמצא במנח או מצג חריג מוטב להימנע מכריעה עמוקה, כדי לא לגרום לו להיכנס עמוק יותר לתוך האגן.
	עמידת-כריעה-נתמכת או כריעה-תלויה – בתנוחה זו אגן היולדת פתוח לרווחה וכוח הכבידה בא לידי ביטוי באופן המירבי, ולכן נחשבת היעילה ביותר לזירוז ירידת התינוק. תנוחה זו מעניקה ליולדת חופש רב לפעול באופן אינסטנקטיבי ולהתמסר לדחפייה הטבעיים. תנוחות התלייה מסייעות למנוע לחץ מיותר על כלי הדם הגדולים (ולכן מונעות מצוקה עוברית) ועל העצבים היוצאים מעמוד השידרה (ולכן מפחיתות את כאבי הצירים והגב) ומונעות את דחיסתם של איברי חלל הבטן כלפי מטה (ולכן מונעות פגיעה ברצפת האגן).
	חצי-עמידת-ברכיים-חצי-כריעה – מאפשרת תנועתיות ואסימטריות התורמות להתקדמות הלידה, וכן קל יותר לשהות בה מאשר בכריעה. מסייעת לצוואר הרחם להיפתח ועשויה גם להקל על כאבי גב.
	ישיבה – ישיבה זקופה בזמן הצירים – על כיסא, מיטה, כדור, רצפה או אסלה – נוחה למדי לרוב הנשים. ניתן לכוון את הברכיים פנימה כאשר העקבים פונים החוצה, ולרכון מעט קדימה, ובכך לאפשר לאגן להיפתח ולתינוק להיכנס נכון לאגן. בתנוחות אלה עוצמת הצירים אינה חזקה כמו בתנוחת הכריעה ועדיין כוח הכבידה פועל לטובת היולדת.
	עמידת שש – תנוחה זו מסייעת לתינוק לרדת בקלות ולהתבסס באגן. ראשו של התינוק מסתובב ביתר קלות כאשר האישה עומדת על שש. תנוחה זו יכולה להיות יעילה במיוחד כאשר התינוק נמצא במנח עורף-אחורי או כאשר הלידה מהירה מאוד וצריך להאט אותה.
	עמידה על הבירכיים – בגו זקוף מאפשרת תנועתיות של האגן בקצב בזמן הצירים בתנועות סיבוביות או קדימה ואחורה. עוזרת במיוחד במקרה של צירים המורגשים בגב, או כאשר התינוק נמצא במנח עורף-אחורי. סיבוב קצבי או תנועה ספונטנית של האגן יכולים לעזור לתינוק להסתובב למנח קדמי. ככל שפלג הגוף העליון של היולדת אופקי יותר ואנכי פחות, כך הצירים איטיים יותר והשפעת כוח הכבידה על צוואר הרחם נחלשת.
	ישיבה יפנית (סייזה) – בשלבים מתקדמים של הלידה, לפני שהצורך ללחוץ מתפתח, ישיבה יפנית היא תנוחה מומלצת. היא משחררת את האגן, עוזרת לתינוק לרדת בתעלת הלידה, מקטינה את הלחץ על עצם העצה (סקרום), שומרת על גב זקוף ומאפשרת ליולדת לחזור ולרכון קדימה במנוחה בין הצירים או לעבור לעמידת שש כשהציר מתחזק. ישיבה על הבירכיים יכולה לעזור ליולדת למקד את המודעות שלה פנימה. בדרך זו היא תוכל להתמקד בצירים ולא במה שקורה סביבה.

רשימת מקורות:

	בלאסקאס, ג'. לידה פעילה. אלטרנטיבות, 2004.
	ד"ר נורת'רופ, כ. גופה של אישה תבונתה של אישה. אור-עם, 2000.
	רונאל, ג. ארצי-פדן, מ. כהן-ורדי, ע. טבעי ללדת. כתר, 2002.
	Balaskas, J. Preparing for Birth with Yoga. Element, 1994.

עינב פאיט

בוגרת קורס מורים ליוגה בשיטת שיווננדה, ניו-יורק, ספטמבר 2005.

בוגרת קורס מורים ליוגה בשנת לידה, אירית פלקוביץ, פברואר 2007.

מלמדת יוגה לנשים ולגברים (קבוצות מעורבות), לנשים בהריון ולאחר לידה.

מלמדת כיום בעיקר בתל-מונד ובקדימה.

לפרטים נוספים:

עינב פאיט, 054-7778908, einavfeit@gmail.com.